שָׁלוֹם ילְָדוֹת, שָׁלוֹם ילְָדִים
חַג הַשָּׁבוּעוֹת בַּפֶּתַח, ואֲַנחְַנוּ מְבִיאִים בִּכּוּרִים,
אֶת הַטֶּנאֶ מְמַלְּאִים דְּבָרִים טוֹבִים:
ירְָקוֹת, פֵּרוֹת, מַעֲדַנּיִם…
רוֹצִים לָדַעַת מָה עוֹד מִסְתַּתֵּר בִּפְניִם?
עַל הָראֹשׁ נשְִׁזרֹ זֵר פְּרָחִים לָבָן
)לאֹ נקְִטףֹ אֶת הַפְּרָחִים, נגִזְרֹ פִּרְחֵי ניְרָ כַּמּוּבָן!(
בָּרֶפֶת נבְַקֵּר אֶת הַפָּרוֹת הַנּוֹתְנוֹת לָנוּ חָלָב,
וּבִשְׂדֵה הַשִּׁבּוֹלִים – אֶת הַחִטָּה שֶׁצִּבְעָהּ זָהָב.
לַאֲרוּחַת הַחַג אָכִין כַּדּוּרֵי גּבְִינהָ,
יהְִיהֶ יפִֹי טוֹפִי – אַתֶּם מֻזְמָניִם לְהִצְטָרֵף לַחֲגיִגָה!
קְרִיאָה מְהַנּהָ וחְַג שָׂמֵחַ,
שֶׁלָּכֶם, גּוּלִי
