שָׁלוֹם ילְָדוֹת, שָׁלוֹם ילְָדִים
הַשְּׁקֵדִיּהָ כְּבָר פּוֹרַחַת, והְַשֶּׁמֶשׁ לִפְעָמִים זוֹרַחַת.
עִם הַהוֹרִים והְַחֲבֵרִים נחְַגּגֹ אֶת הָאַהֲבָה
לָעֵצִים, לַטֶּבַע, וכְַמּוּבָן – לַמִּשְׁפָּחָה.
בַּגַּן נכִָין מַמְתַּקִּים מִקְּלִפּוֹת הֲדָרִים –
הַאִם אַתֶּם יוֹדְעִים שֶׁגּםַ הַהֲדָרִים הֵם בְּניֵ מִשְׁפָּחָה?
מִשְׁפָּחָה שֶׁל עֵצִים!
וּבַקֵּן עַל הָעֵצִים, הַצִּפּוֹרִים מְטִילוֹת בֵּיצִים,
וּמֵהֶן בּוֹקְעִים גּוֹזָלִים.
ילְָדִים גָּרִים בַּבַּיתִ עִם הַהוֹרִים,
הַגּוֹזָלִים – בַּקֵּן עִם הַצִּפּוֹרִים,
ואְֵיפהֹ הַנּמְָלִים גָּרוֹת?
הִצְטָרְפוּ אֵלֵינוּ לִבְדּקֹ לְאָן הֵן תָּמִיד מְמַהֲרוֹת!
מְחַכּוֹת לָנוּ יפִֹי טוֹפִי שֶׁל הַרְפַּתְקָאוֹת,
עִם סוּגיִם שׁוֹניִם שֶׁל מִשְׁפָּחוֹת,
וגְםַ טִיּוּל בֵּין הַכַּלָּניִּוֹת הַצִּבְעוֹניִּוֹת.
קרְִיאָה מהְנַּהָ
שֶׁלָּכֶם, גּוּלִי
