שָׁלוֹם ילְָדוֹת, שָׁלוֹם ילְָדִים
כְּמוֹ שֶׁהַפַּרְפָּרִים עָפִים
ואְֶת הַיּפִֹי שֶׁלָּהֶם כֻּלָּם רוֹאִים – וּמִמֶּנּוּ מִתְפַּעֲלִים,
כָּך גּםַ אֶת הַמַּעֲשִׂים הַטּוֹבִים שֶׁאֲנחְַנוּ עושִֹׂים.
הַחֲבֵרִים ואֲַניִ נדְִאַג שֶׁהַשְּׁכוּנהָ תִּהְיהֶ נקְִיּהָ,
ולְַקִּפּוֹדִים הַחֲמוּדִים נכִָין פִּנּתַ הַאֲכָלָה.
אֶת הַחֲפָצִים שֶׁאֲניִ כְּבָר לאֹ צְרִיכָה – אֶתֵּן לִתְרוּמָה,
אֶשְׁאַל אֶת אִמָּא, אֶת אַבָּא וגְםַ אֶת סָבְתָא
אִם הֵם זְקוּקִים לְעֶזְרָה,
ואְֶזְכּרֹ שֶׁחָשׁוּב לְקַבֵּל ולְָתֵת מִלָּה טוֹבָה,
וכְַמָּה פָּשׁוּט לוֹמַר: תּוֹדָה רַבָּה!
אֵיזֶה יפִֹי טוֹפִי שֶׁהִגּיִעַ יוֹם הַמַּעֲשִׂים הַטּוֹבִים.
אַתֶּם מוּכָניִם?
קרְִיאָה מהְנַּהָ
שֶׁלָּכֶם, גּוּלִי
